א. כתב האישום ותשובת הנאשם
1. בכתב האישום (המתוקן) שהוגש על הנאשם, מואשם הנאשם בכך שבתאריך 15.2.2012, בסמוך לשעה 08:00, זרק הנאשם שתי אבנים על אוטובוס, של חברת "אמנון מסילות", שהסיע תלמידים לבית ספרם.
נטען בכתב האישום, כי הנאשם עשה את המעשה על רקע כך שכעס על נהג האוטובוס (להלן - " המתלונן"), שהיה מאורס לאחותו של הנאשם, אך השניים נפרדו.
2. בכתב האישום נטען, שהאירוע אירע בעת שהאוטובוס פנה שמאלה בצומת, לכיוון הישוב כמאנה, שם מצוי בית הספר אליו היו מועדות פני התלמידים. באותה עת, הנאשם ישב בטנדר מסוג "איסוזו", וכאשר האוטובוס חלף לידו, הנאשם השליך אבן אחת לעבר החלון שליד מושב הנהג, וזאת בכוונה לפגוע במתלונן, באוטובוס או בנוסעיו, ולסכן את בטיחותם. נטען, כי האבן, שפגעה בחלון, ניפצה אותו.
לאחר מכן, השליך הנאשם אבן נוספת, וזו פגעה בחלון האחורי של האוטובוס. גם החלון האחורי נופץ, ושברי הזכוכית פגוע בילדה שישבה במושב האחורי, ושמה דומוע. לילדה דומוע נגרמו מספר חבלות ושפשופים שטחיים במצח מצד שמאל, בלחי שמאל ובגשר האף, והיא טופלה בבית חולים. בנוסף לכך שני ילדים נוספים שישבו באוטובוס לקו בחרדה.
3. על יסוד העובדות המפורטות בכתב האישום, הואשם הנאשם בביצוע העבירות הבאות:
(א) סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - " חוק העונשין");
(ב) תקיפת קטין או חסר ישע, עבירה לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין;
(ג) חבלה במזיד, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין.
4. הנאשם בתשובתו לכתב האישום טען, כי עובר לאירוע המתואר בכתב האישום, המתלונן התגרה בו, ואף איים עליו באמצעות מקל. הנאשם טען, שעל מנת להפחיד את המתלונן ולהניס אותו, הוא זרק אבן לעברו, ולצערו, האבן פגעה באוטובוס.
בא כוח הנאשם לא כפר בתוצאות האירוע, כפי שאלה באו לידי ביטוי במסמכים הרפואיים, וטען כי מדובר בפציעות קלות, ונגרמו מרסיסי זכוכית.
עוד הוסיף בא כוח הנאשם וטען, כי חקירת המשטרה הייתה לקויה, והמשטרה נמנעה מלחקור עדים מרכזיים או לחקור לעומק את טענותיו של הנאשם. עוד הוסיף וטען, כי כתב האישום מפלה את הנאשם לרעה לעומת המתלונן, נגדו לא הוגש כתב האישום.
ב. ראיות התביעה
5. עדות המתלונן:
בעדותו תיאר המתלונן את האירוע. לדבריו, במהלך הנסיעה "הרגשתי אבן על החלון", וכאשר ביקש לעצור את האוטובוס, שמע שהילדים צועקים שאבן פגעה בשמשה האחורית, וילדה נפצעה.
המתלונן נשאל האם עובר לאירוע קילל את הנאשם, והוא הכחיש זאת, וכן הכחיש כי מיד לאחר שעצר ירד מהאוטובוס. לטענת המתלונן, מיד לאחר שעצר את האוטובוס, הוא פנה לטפל בילדה שנפגעה, וירד מהאוטובוס רק לאחר שהמשטרה הגיעה למקום.
6. עדויות הילדים שנסעו באוטובוס:
(א) מבין הילדים שנסעו באוטובוס, העידו לפני ארבעה ילדים. עדויות הילדים עשו רושם אמין, ובאופן מיוחד התרשמתי לחיוב מעדותו של הילד ג'אסר נעים, אשר להתרשמותי תיאר את הדברים כפי שראה וחווה אותם.
(ב) הילד ג'אסר נעים מסר בעדותו, האבנים שהנאשם זרק על האוטובוס, נזרקו בשעה שהאוטובוס היה בנסיעה. מיד לאחר מכן הנהג עצר את האוטובוס ופנה לטפל בילדה שנפגעה. הסנגור המלומד, בחקירתו הנגדית, ביקש להראות שתשומת ליבו של הילד הייתה נתונה לעניינים אחרים, שכן במהלך הנסיעה שוחח עם חברו שישב לצדו. הילד אמנם הודה כי לא ראה את הנאשם זורק את האבן, אך ראה את האבן הראשונה, שפגעה בחלון שליד הנהג, ולאחר מכן ראה את האבן השניה שפגעה בחלון האחורי.